הלילה אני משתכר

מאת אנריקה סנטוס דישפולו

בודדה, נבולה ובלויה

בעלות השחר ראיתיה

יוצאת מקברט.

צנומה, חצי אמת צוואר

ובמחשופה קולב,

מעל החזה.

עקומת רגליים, לבושה כנערה,

צבועת שיער ומפרכסת

את עירומה...

נראתה כתרנגול מרוט נוצות

שאת עורו המנוקר

מציג לראווה.

אני, שיודע כשלא יכול עוד,

בראותי אותה כך ברחתי,

כדי לא לבכות.

ולחשוב שעשר שנים אחורה

נטרפתי עליה.

שהגעתי עד לבגידה

בגלל קסמיה.

שמה שהיום זו גרוטאה,

היתה הדלקותי המתוקה

בה איבדתי את כבודי.

שמשוגע על יופיה

לקחתי את הלחם מאימי

שנהייתי נוכל ורשע.

שנשארתי בלי ידיד,

שהתקיימתי ממרמה.

שהחזיקה אותי על הברכיים,

בלי מוסר, למעשה קבצן,

כשהיא עזבה.

מעולם לא האמנתי שאותה אראה

במצב כה אכזר כמו הנוכחי.

תגיד לי אם לא שווה להתאבד,

שבשביל חורבה זו

נהייתי מה שאני.

פראית נקמתו של הזמן

שמציג לך הרוס

מה שאהבת לפנים.

המפגש הזה עשה לי רע

שאם אני ממשיך לחשוב

אני גומר מורעל.

אני הלילה משתכר היטב,

אני את הראש דופק,

כדי לא להרהר.